החלטה בתיק ע"ר 52096-06-12

השופטת לאה גליקסמן :

1.     לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של רשם בית דין זה, השופט אילן סופר, מיום 30.5.2012 (בר"ע 45825-04-12), בה נדחתה בקשתו של המבקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום 25.3.2012 (ס"ע 972-02-09;  השופטת מיכל פריימן).

הרקע לבקשה:

2.     בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המבקש, שעבד כמציל בחופי הים שבשליטת המשיבה 1, למתן סעד הצהרתי לפיו חל עליו "ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תנאי עבודתם של מצילי הים" מיום 11.4.00 ועל כן מגיעים לו תנאי דור ב' וקביעות כמציל במשיבה 1. כמו כן, בהמשך תוקן כתב התביעה וכלל גם סעדים כספיים.

3.     המבקש הגיש בקשה בה עתר לגילוי מסמכים ספציפי של המסמכים הנוגעים למכרז כוח אדם אותו ערכה המשיבה 1, למידע אודות תלונה שהוגשה נגדו כפי שנטען בתצהירי המשיבה 2 ולאפשר לו להגיש תצהירים משלימים נוכח מחיקת סעיפים מתצהירו. בהחלטה מיום 25.3.2012 דחה בית הדין האזורי את בקשות המבקש, וקבע, בין היתר, כי "1. הליך גילוי המסמכים הסתיים זה מכבר ואין מקום להיעתר לבקשה בנושא זה בשנית. 2. המחלוקת אינה בנסיבות סיום עבודת המבקש בשנת 2007 ועל כן הנתונים והמסמכים המתבקשים בסע' 4 לבקשה [שעניינו הבקשה למידע אודות התלונה - ל.ג] אינם רלוונטיים, מה גם שבמקביל מבקש המבקש למחוק סעיף זה מתצהירי הנתבעות. 3. אינני נעתרת לבקשה להגשת תצהירים משלימים בנושא שנמחק מתצהיר התובע או בנושאים שאינם רלוונטיים להליך. אשר על כן הבקשה נדחית" . נוסף על כך, קבע בית הדין כי המבקש ישא בהוצאות המשיבים 2 ו-4 בסך של 1,000 ש"ח לכל אחד.

4.     המבקש הגיש לבית הדין האזורי בקשה לשינוי ההחלטה מיום 25.3.2012. בהחלטה מיום 3.4.2012 קבע בית הדין, בכל הנוגע לענייננו, כי לא קיים הליך של "עיון מחדש" בהחלטה. ההחלטה הומצאה למבקש ביום 5.4.2012.

5.     החלטת בית הדין האזורי מיום 25.3.2012 הומצאה למבקש ביום 26.3.2012. בהתחשב בימי פגרת הפסח היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור עד יום 18.4.2012. ביום 25.4.2012 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור וכן בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

6.     הבקשה להארכת מועד נדחתה על ידי רשם בית הדין בהחלטה מיום 30.5.2012, אשר קבע כי לא התקיים טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור כמפורט להלן: כל הסיבות שציין המבקש להגשת בקשת רשות הערעור באיחור נבעו מסיבות התלויות בבא כוחו של המבקש וביחסים בינו לבין שולחו, ובאשר לטעם השני ההלכה היא כי תקלה במערכת יחסים זו אינה מהווה טעם מיוחד או נסיבה שלא ניתן לצפותה, ולכן אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד; באשר לטענת המבקש כי המתין להחלטת בית הדין האזורי בבקשתו לעיון מחדש בהחלטתו - לא קיים הליך מעין זה להשיג על החלטת בית הדין האזורי, ואין זה ראוי שהמבקש ייבנה מטעותו. מאחר שמדובר בטעות הניתנת לגילוי היא אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד; באשר לסיכויי הערעור - טענות המבקש הן כנגד החלטת בית הדין האזורי בעניין גילוי מסמכים. החלטה זו היא דיונית באופייה, הנמצאת בגדר שיקול דעתה של הערכאה הדיונית ובהחלטות מסוג זה ערכאת הערעור ממעטת להתערב; לנוכח דחיית הבקשה, חויב המבקש בתשלום הוצאות בסך של 1,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים 1, 2 ו-4.

7.     ביום 6.6.2012 הגיש המבקש "תשובה משולבת" לבית הדין, שהיא בעיקרה תגובת המבקש לתגובות המשיבה 1 לבקשה להארכת מועד ולהודעת המבקש לפיה לא הומצאו לו תגובות המשיבים. בהחלטה מיום 7.6.2012 קבע הרשם כי " משניתנה החלטה בתיק זה - קם בית הדין ממושבו ולא יידרש לבקשה זו".

8.     החלטת הרשם מיום 30.5.2012 הומצאה לב"כ המבקש ביום 6.6.2012, והמועד האחרון להגשת ערעור עליה היה יום  13.6.2012. המבקש ניסה להגיש ערעור על החלטת רשם ביום 20.6.2012. משהובהר לו כי איחר את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם, הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם ביום 26.6.2012. בקשה זו היא מושא החלטה זו.

טענות הצדדים:

9.     בא כוח המבקש טען כי היה במצב של לחץ עבודה רב במשרדו. בהקשר זה נטען כי בא כוח המבקש הוא עו"ד יחיד במשרדו, והוא נמצא רוב העת בדיונים מחוץ למשרד;  החלטת הרשם מיום 30.5.2012 התקבלה במשרד בא כוח המבקש ביום 6.6.2012 בשעות אחר הצהריים, כאשר ביום 7.6.2012 הוא היה בדיון שמיעת ראיות בתיק אחר, וביום שישי משרדו סגור. כך, שרק ביום ראשון 10.6.2012 התפנה בא כוח המבקש לטיפול בהחלטת הרשם; לאחרונה נעדר בא כוח המבקש מהמשרד מאחר שאשתו בשמירת הריון והוא נדרש לסייע בטיפול של בנם הפעוט; לגופו של עניין, בערעור על החלטת הרשם טען המבקש כי למרות החלטת הרשם מיום 30.4.2012 לפיה תהיה לו זכות תשובה לתגובת המשיבים, ניתנה החלטת הרשם בטרם הגיש את תשובתו ובטרם חלף המועד להגשת תשובתו. בנוסף על כך טוען המבקש כי שגה הרשם בקביעתו כי  סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים, ובהתעלמו מכך שלא חלף המועד להגשת הבקשה בפועל, שכן החלטת בית הדין האזורי שניתנה ביום 25.3.2012 הומצאה למבקש ביום 26.3.2012 והחלטת בית הדין בבקשה לשינוי החלטה שניתנה ביום 3.4.2012 הומצאה למבקש ביום 5.4.2012, והבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור הוגשה רק למען הזהירות; שגה הרשם שהטיל הוצאות כבדות על המבקש המפרנס את משפחתו, ושאינו בעל כיס עמוק.

10.            המשיבה 1 טענה כי בא כוח המבקש טען כי החלטת בית הדין הומצאה לו ביום 6.6.2012, אך מסיבות שונות הוא התפנה אליה רק ביום 10.6.2012. אולם, ביום 6.6.2012 שקד המבקש על הכנת "תשובה משולבת" שהוגשה לבית הדין בתאריך זה. לכן, טענות המבקש הן טענות סרק, ובמקום להכין "תשובה משולבת" יכול היה המבקש להכין ולהגיש את הערעור על החלטת הרשם או לפחות בקשה להארכת המועד; לגופו של עניין המשיבה טענה כי צדק בית הדין שדחה את בקשת המבקש להארכת מועד ואת יתר ההודעות שלו; המשיבה המציאה לב"כ המבקש את תגובתה לבקשה להארכת מועד; אין בטענת המבקש בדבר שמירת הריון של אשתו כדי להצדיק מתן אורכה שכן רוב עורכי הדין מנהלים במקביל לפרנסתם גם משק בית, ולבקשות מסוג זה אין סוף; באשר לטענת המבקש בדבר לחץ בעבודה טוענת המשיבה טענות שונות כנגד התנהלות ב"כ המבקש והגשת בקשות סרק מצידו; באשר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור טוענת המשיבה כי בקשת רשות הערעור סבה על החלטה מיום 25.3.2012  ולא על ההחלטה מיום 3.4.2012 שניתנה בבקשת המבקש לשינוי החלטה, בקשת סרק שהגיש המבקש רק כדי להרוויח זמן נוסף, ושגם לאחריה הוגשה הבקשה להארכת מועד באיחור; סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים.

11.            ביום 12.7.2012 הגישו המשיבים 2 ו-4 את תגובתם, לפיה הם מתנגדים לבקשה להארכת המועד מאחר שלא התקיימו בענייננו טעמים מיוחדים כנדרש בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כדי להאריך מועד הקבוע בחיקוק.

12.            בתשובה לתגובת המשיבים 2 ו-4  טען המבקש כי המשיבים הסתמכו בתגובתם על  תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. אולם, תקנה זו לא אומצה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן - תקנות בית הדין), בהן קבועה תקנה 125 במקומה. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בתקנה 74 לתקנות בית הדין, ולכן הדרישה של "טעמים מיוחדים שיירשמו" אינה חלה על הארכת המועד. הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נתונה לשיקול דעת הרשם והוא רשאי להאריך מועד "מעת לעת אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה".

הכרעה:

13.            לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

14.            על פי תקנה 79 לתקנות בית הדין, המועד להגשת ערעור על החלטה אחרת של רשם בית הדין הארצי הוא שבעה ימים מיום מתן ההחלטה או מיום שבו הודעה ההחלטה.